החלטה בתיק עמ"י 57960-07-12

1.         לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים מיום 30.7.2012. בהחלטה זו, נדחתה בקשת העוררת למעצרו של המשיב לארבעה ימים נוספים, וזאת בהמשך להצהרת תובע ולצורך הגשת כתב אישום.

2.         החשדות בהן נחשד המשיב, עניינן אלימות במשפחה ותלונה של אשתו כי המשיב הכה אותה. קיימת גם טענה להפלה שעברה המתלוננת בעקבות אלימות של המשיב.

3.         בית-משפט השלום בהחלטתו הנזכרת, שחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית גיסו וגיסתו בבית שמש, וזאת עד ליום 9.8.2012 בשעה 17:00, ובפיקוח בכל עת של גיסו או גיסתו; בחתימה על ערבויות צד ג' בסך 5,000 ש"ח ובערבות עצמית של 10,000 ש"ח. השחרור הותנה גם בהפקדת 4,000 ש"ח בשל סמיכות המגורים בין בית הערבים לבין בית משפחת המשיב. בית-משפט השלום ציין, כי מדובר אמנם במעשים חמורים בהם חשוד המשיב, אולם קיימים גם טיעונים שכנגד: היעדר סימנים בגופה של המתלוננת בנוגע לאירוע בגינו הוגשה התלונה; היעדר תיעוד בחשד לאלימות במסגרת התיעוד הרפואי המעיד על ההפלה; כמו כן, ציין בית-משפט השלום מסמך של פרופ' בונה המאשר כי המתלוננת סובלת ממחלה נפשית, כאשר קיימים גם מצבים בהם "כושר שיפוטה נפגע". בית-משפט השלום גם ציין, שדווקא בחקירתן של קרובות המתלוננת יש משום תמיכה בעמדת המשיב. עוד ציין בית-משפט השלום, שאחות המתלוננת התייצבה וציינה שלא ניתן לסמוך על דברי אחותה, ובשים לב למחלת נפש הקיימת במשפחה. צוין באותה הודעה, שההפלה הייתה הפלה טבעית וכך גם הפלות שהיו בעבר. על יסוד נתונים אלה, והעובדה שהמשיב מחוסר עבר פלילי, וכאשר לא נעשה ייעוץ אם אכן הגורם להפלה היה הפלה טבעית אם לאו, מצא בית-משפט השלום לשחרר את המשיב בתנאים האמורים.

4.         בערר שלפניי נטען, שהיה מקום להאריך את מעצרו של המשיב עד להגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים וכתב אישום, היות והמשיב חשוד בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן-זוג. מדובר בעבירה חמורה ולא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כאשר על-פי חומר החקירה תקף המשיב את המתלוננת מספר פעמים. כך בכלל וכך בפרט, נוכח הטענה לתקיפה בעת שהמתלוננת הייתה בהיריון.

5.         לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים וגם עיינתי בחומר החקירה שהומצא לעיוני, לא מצאתי מקום להיעתר לערר. בית-משפט השלום ציין ובצדק, שברגיל אין מקום לשחרור לחלופה במצב מעין זה, בלא שהתבקש תסקיר הבוחן את החלופה ואת הסכנה. יחד עם זאת, מקובלים עלי טעמי בית-משפט השלום בכל הקשור בקושי הראייתי הלכאורי הקיים בתיק, ולו בשלב זה, והמתייחס לקשיים בגרסתה של המתלוננת ולחוות הדעת של פרופ' בונה בה צוין ש"חלק גדול מהמזמן מצבה הנפשי אינו מאוזן, כולל תקופות ממושכות של מצבים מרפורמיים, בהם כושר שיפוטה נפגע".עניין זה עלה גם מהודעה נוספת שנגבתה מן המתלוננת ביום 30.7.2012. על כך יש להוסיף את הנתונים הנוספים שצוינו בהחלטת בית-משפט השלום בעניין גרסת אחות המתלוננת; היעדר סימנים או ראיות הקושרות בין ההפלה לבין מעשה האלימות או פגיעת גוף בגין התלונה שבגללה הוגשה התלונה מלכתחילה. אוסיף ואציין, שבדיון שלפניי נמסר כי התשובה לבדיקה הפתולוגית שתבחן עניין זה - תהא רק בעוד שלושה שבועות.

6.         סוף דבר - החלטת בית-משפט השלום מאוזנת וסבירה בנסיבות המקרה והנימוקים שביסודה מקובלים עלי לגופם, במובן זה שהיה מקום לשחרר את המשיב בחלופת המעצר שהוצעה, ובתנאים שנקבעו לשחרורו. אשר לטענה שעלתה רק בדיון שלפניי ולא בערר עצמו - לעניין סמיכות מקום המגורים - הרי שבית-משפט השלום נתן דעתו גם לעניין זה וקבע חובת הפקדה במזומן בשל כך. אוסיף, שלא נטענה בערר טענה בעניין המפקחים וכשירותם ובית-משפט השלום התרשם ישירות בעניין זה.

7.         הערר נדחה.

8.         חומר החקירה מושב לב"כ העוררת.

<#8#>

ניתנה היום, י"ב באב תשע"ב, 31/07/2012, במעמד  ב"כ העוררת - מפקח שחר יערי, המשיב ובא כוחו  - עו"ד שמעון קורקוש.